ירושלמי- כמו מי ההלכה?

"בַּר יוֹחַאי אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה"

שני תלמידיו המרכזיים של רבי עקיבא - "שורש תורה שבעל פה" – הם רבי מאיר ורבי שמעון. שניהם חכמי הרזים ובעלי סוד תורה. על רבי מאיר אומרים בבבלי (עירובין יג): "אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו".

תורתו של רבי מאיר היתה תעלומה, וכמובן גם רבי שמעון בר יוחאי היה מצויין בסוד תורתו. סוד תורתם, היא הסיבה לכך שבדרך כלל אין הלכה כמותם, אלא כמו רבי יהודה ורבי יוסי, שדרכם היתה יותר פשוטה ומובנת לרבים.

אבל מה היא הכרעת ההלכה, כאשר שני בעלי הסוד הללו – רבי מאיר ורבי שמעון – חולקים ביניהם?

כך שואלים בבבלי (עירובין מו): "איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון מאי?" ועונים: "תיקו". הספק נשאר בלי הכרעה.

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי (תרומות יא ה) מכריעים: "רבי מאיר ורבי שמעון – הלכה כרבי שמעון".

מדוע נחלקו התלמודים בשאלה זו?

תשתית התלמוד הבבלי הוא הנגלה, ומפני כך הבבלי מתאים גם לחיי גלות. תורת הסוד שייכת בעיקרה לארץ ישראל ולגאולה.

הרב קוק (אגרת קג): "חכמת הנבואה, שהיא יסוד לחכמת האגדה, שהיא הצד הפנימי של שרשי התורה, פעלה בארץ ישראל הרבה יותר מבבבל, שאינה ראויה לנבואה". עיין שם באורך בביאור העניין והרחבתו.

עוד משפט משם: "הירושלמי מתנשא לחביון עוז הסוד".

התלמוד הבבלי לא מכריע בין בעלי הסוד, כי תורת בבל שייכת יותר לנגלה. אבל בירושלמי חכמת הסוד מופיעה, ומכריעים: הלכה כרבי שמעון.

ומדוע הלכה כרבי שמעון ולא כרבי מאיר?

נראה להסביר כך: רבי מאיר נפגש עם הסודות בבחינת ראיה (עיין אגרות הראיה, תתח), ורבי שמעון בבחינת שמיעה. מה שרבי מאיר רואה, אנחנו לא רואים. אבל אצל רבי שמעון המפגש הוא בשמיעה, והוא יכול יותר להעביר לנו את מה שהוא שמע.

"אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ
וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ"